החלטה בתיק בש"פ 4116/05

           זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 28.4.2005 בה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים, ונקבע כי הם ישוחררו בתנאים מגבילים.

1.        המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב ומיוחסות להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הדחה בעדות, עדות שקר, שיבוש מהלכי משפט וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בכתב האישום נטען כי המשיב 1 ביקש לגרום במרמה לעריכת משפט חוזר בקשר למעשי שוד ורצח בהם הורשע בשנת 1978, על מנת שיזוכה מהעבירות בהן הורשע ויוכל לתבוע פיצוי בגין "מאסר השווא" אותו ריצה, כביכול. המשיב 1, כך נטען, פנה אל המשיב 2 וביקש ממנו סיוע בתוכניתו בשל ניסיונו האישי בסוגיית המשפט החוזר. ניסיון זה נצבר משום שהמשיב 2, אשר הורשע בעבר בקשירת קשר לרצח, עתר לעריכת משפט חוזר בעניינו בעקבות עובדות חדשות שנתבררו. בית משפט זה החליט כי מתקיימות מספר עילות לעריכת משפט חוזר למשיב 2, ובהסכמת היועץ המשפטי לממשלה זוכה משיב זה מעבירת הקשר בה הורשע ואף פוצה בגין מאסר שווא אותו ריצה. המשיב 2, כך נטען בכתב האישום, יעץ למשיב 1 להקליט שיחה בינו לבין אחד רוני שניידר (להלן: שניידר), אשר על פי הגרסה שהציג המשיב 1 במשפטו, הוא זה שהיה מעורב באירוע השוד והרצח, בעוד שהוא, המשיב 1, כלל לא נכח במקום. המשיב 1, כך מוסיף כתב האישום ומפרט, אכן פנה אל שניידר והניע אותו ליצור מצג לפיו הקליט אותו המשיב 1 ללא ידיעתו כאומר שהמשיב 1 חף מפשע ולא השתתף באירועים שבגינם הורשע. בכתב האישום נטען עוד כי המשיב 1 אמר לשניידר שאם לא ישתף עמו פעולה בהקלטה מבוימת זו "יתאבד על כולם". אשר למשיב 2 נטען בכתב האישום כי ביקש משניידר, שהיה שותפו לעסקים באותה עת, לסייע למשיב 1 וכי לצורך כך אף נפגשו המשיבים עם שניידר במקום עבודתו והדיחו אותו להשתתף בהקלטה המבוימת וביום 23.10.2003, כך נטען, הגיע המשיב 1 אל מקום עבודתו של שניידר כשהוא מצויד במכשיר הקלטה ובידו נוסח כתוב של השיחה אותה ביקש לקיים עמו. לאחר שהשניים ערכו מספר "חזרות" על השיחה הקליט אותה המשיב 1 ואת הקלטת העביר אל נציג היועץ המשפטי לממשלה על מנת להביא לעריכת משפט חוזר בעניינו. כמו כן נסמך המשיב 1 על אותה קלטת בבקשה למשפט חוזר שהגיש לבית משפט זה, בציינו בתצהיר שצורף לבקשה כי "שניידר הודה בשיחה כי אני לא השתתפתי בשוד".

3.        עם הגשת כתב האישום עתרה העוררת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, אולם בקשתה נדחתה והמשיבים שוחררו בתנאים מגבילים, כאמור. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל) כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב 1, ועיקרן הודעתו המפלילה של שניידר, הנתמכת בהקלטה שביצע בסתר וללא ידיעת המשיב 1, ובה תועד כל המפגש ביניהם. בית המשפט הוסיף וציין כי גם מדברי המשיב 1 בחקירה ניתן להסיק שהשיחה בינו ובין שניידר אכן הייתה שיחה שנוהלה על פי משחק תפקידים שנקבע מראש. אשר למשיב 2 קבע בית המשפט כי עוצמת הראיות נגדו פחותה, אולם גם נגדו קיימות ראיות לכאורה. בהקשר זה ציין בית המשפט את גרסת המשיב 1 לפיה המשיב 2 הוא שחיבר את הנוסח הכתוב של השיחה שהוקלטה ועוד ציין כי שניידר סיפר שדיווח למשיב 2 על בקשתו של המשיב 1 לביים את השיחה. בית המשפט הוסיף וקבע כי קיימת עילה למעצרם של המשיבים בגין חשש לשיבוש מהלכי משפט, להשפעה על עדים ולהימלטות מאימת הדין, אולם באשר למשיב 1 סבר כי ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופה, ובאשר למשיב 2 סבר כי חולשת הראיות נגדו מצדיקה את שחרורו לחלופה. לפיכך הורה בית המשפט כי המשיב 1 יוכל להשתחרר ממעצרו אם יפקיד ערבות במזומן או ערבות בנקאית צמודה ובלתי מוגבלת במועד בסך 60,000 ש"ח וכן שתי ערבויות צד ג' בסך 40,000 ש"ח כל אחת, והמשיב 2 יוכל להשתחרר ממעצרו אם יפקיד ערבות בסך 10,000 ש"ח וערבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח. כמו כן הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב יציאתם של המשיבים מן הארץ.

4.        מכאן הערר שבפניי בו טוענת העוררת כי שגה בית משפט קמא בכך שהורה על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. העוררת מפנה להודעתו של שניידר בחקירה, בה הביע את חששותיו מפני המשיב 1 באומרו: "הוא יפגע לי בילדים", ולטענתה, החשש משיבוש הליכים גובר נוכח העובדה שהמשיב 1 ניסה בעבר לשבש גם את החקירה בעניין הרצח והשוד בהם הורשע בסופו של דבר. עוד טוענת העוררת כי החשש להימלטות המשיב 1 מאימת הדין מתחזק נוכח העובדה שהסגיר עצמו לידי המשטרה רק כ-48 שעות לאחר שנודע לו כי הוא דרוש לחקירה. אשר למשיב 2 טוענת העוררת כי קיימות נגדו ראיות לכאורה מוצקות ומוסיפה וטוענת כי משיב זה ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בתקופת היותו אסיר ברישיון. לבסוף טוענת העוררת כי לשני המשיבים עבר פלילי עשיר ונוכח המעשים המיוחסים להם לא ניתן לתת בהם אמון ואין מקום לשחררם לחלופת מעצר.

5.        דין הערר להתקבל בחלקו.

           עיון בחומר הראיות מגלה כי קיימות ראיות לכאורה נגד שני המשיבים, אם כי מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר עוצמתן הפחותה של הראיות לכאורה כנגד המשיב 2. אשר למשיב 1, הראיות נגדו כוללות את הודעותיו השונות של שניידר המספר על ניסיונו של משיב זה להביא ליצירת קלטת מבוימת, וכן את ההקלטה הסמויה אותה ערך שניידר, ממנה עולה בבירור כי השיחה בין המשיב 1 לבין שניידר בוימה על ידי המשיב 1, תוך שהוא משכנע את שניידר לשתף עמו פעולה וליצור מצג של שיחה ספונטאנית ביניהם. המשיב 1 אף הודה בחקירתו כי השיחה בוימה (תמליל החקירה מיום 6.4.2005, עמוד 10), ולשאלת החוקר מדוע ביים את השיחה השיב "בגלל שאני טיפש, טיפש מוחלט" (ראו גם את תגובת המשיב 1 לדברי השוטר ליאור שיפר, בפניו אישר כי התפתה לעניין משום שביקש להשיג כסף לצרכיו - זכ"ד מאת ליאור שיפר יום 10.4.2005).

           אשר למשיב 2, חומר הראיות נגדו כולל את דבריו של שניידר כי המשיב 2 ביקש ממנו לסייע למשיב 1 (הודעת שניידר מיום 2.3.2005) וכי המשיב 2 ידע על התכנון לביים את השיחה (דו"ח תשאול מאת פקד משולם מיום 5.4.2005). עוד יש לציין את דברי שניידר כי המשיב 2 הגיע אליו עם המשיב 1 לצורך תיאום השיחה המבוימת. שניידר הוסיף כי שוחח עם המשיב 2 גם לאחר הקלטת השיחה המבוימת וכי  משסיפר לו שאף הוא הקליט את השיחה, הביע המשיב 2 סיפוק (תמליל חקירה מיום 14.4.2005). תגובה זו של המשיב 2, עליה סיפר שניידר, מלמדת אף היא, לכאורה, כי משיב 2 היה מודע לכך שהשיחה בין המשיב 1 לשניידר הייתה מבוימת, ולפיכך שמח על תיעוד השיחה במלואה בידי שניידר. המשיב 2 הכחיש אמנם בחקירתו כי כך הגיב על דברי שניידר ובעימות שנערך בין שניידר לבין המשיב 2 חזר בו שניידר מדבריו במידה מסוימת, אך גם אז לא הייתה גרסתו עקבית ונראה לכאורה כי לאורך כל העימות ניסה שניידר "להלך בין הטיפות" על מנת שלא להפליל את המשיב 2, שהוא, כאמור, שותפו לעסקים (תמליל העימות מיום 14.4.2005). לכל אלה מצטרפים דברי המשיב 1 בשיחה בינו לבין שניידר שהוקלטה בסתר על ידי שניידר, ובה אמר "כיוון אותי המון [המשיב 2] מה אמרתי לך מקודם הוא איש יקר הוא כיוון אותי זאת אומרת פה שישבנו הוא נתן לי כיוונים". בכך יש לכאורה משום תמיכה בגרסת שניידר באשר לקיומו של מפגש בינו ובין המשיבים במקום עבודתו, ובאשר לחלקו של המשיב 2 בפרשה. לדברים אלה ששח המשיב 1 לפי תומו בשיחה בינו ובין שניידר ניתן לייחס משקל רב יותר כראיות לכאורה מאשר לדבריו של המשיב 1 בחקירתו כי המשיב 2 הוא ששכנע אותו לערוך את השיחה המבוימת והוא שחיבר את נוסחה הכתוב (דו"ח תשאול מיום 6.4.2004, תמליל חקירתו מאותו יום). ודוק: השאלה האם ניתן כלל להסתמך לצורך החלטה בעניין מעצרו של המשיב 2, על דברים שאמר המשיב 1 - שותפו לכאורה לדבר העבירות נשוא כתב האישום - שאלה זו אינה פשוטה (ראו בעניין זה: בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 2557/04 מדינת ישראל נ' בן ציון ואח' פ"ד נח(4) 83, 91 ובאסמכתאות שם). במקרה שלפנינו גם אילו סברתי שניתן להסתמך על דברי המשיב 1 בהודעותיו, לא הייתי רואה לתת להם משקל משמעותי לצורך מעצרו של המשיב 2 נוכח העובדה שמתיעוד החקירה מיום 6.4.2005 עולה כי המשיב 1 היה שרוי במהלכה במצב קשה, מירר בבכי ודיבר באופן מבולבל ולא קוהרנטי. כך, למשל, בתחילה סיפר המשיב 1 כי המשיב 2 חיבר את נוסח השיחה המבוימת, בהמשך אמר שהוא ושניידר השתתפו בכך אף הם (למרות שמדבריו קודם לכן, כמו גם מהקלטת השיחה בין שניידר לבין המשיב 1, עולה כי שניידר נחשף לנוסח השיחה המבוימת רק בסמוך לפני קיומה), ולבסוף סיפר שהוא והמשיב 2 חיברו את הנוסח האמור. בנסיבות אלה, סבורה אני כי לא ניתן לייחס משקל משמעותי, ולו לכאורה, לדברי המשיב 1 באותה חקירה ככל שהדבר נוגע לחלקו של המשיב 2 בפרשה. אשר לראיות לכאורה ניתן אפוא לסכם ולומר כי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה מבוססות היטב בחומר הראיות לכאורה ואין להתערב בהן.

6.        אשר לעילת המעצר. המעשים המיוחסים למשיבים כי שיבשו מהלכי משפט והשפיעו על עדים, מקימים מעצם טיבם עילת מעצר. עם זאת, תמימת דעים אני עם בית המשפט המחוזי כי מצבו הנפשי הקשה של המשיב 1, כפי שהוא עולה מן התיעוד הרפואי שהוגש ומן החקירה עצמה, וכן העוצמה הפחותה של הראיות נגד המשיב 2, מצדיקים את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. אלא שתנאי השחרור עליהם הורה בית המשפט המחוזי אינם מספיקים ואין בהם כדי להשיג את מטרת המעצר ולהפיג את החשש לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עדים שקם בעניינם של המשיבים. על כן אני מורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שידון בשחרורם של המשיבים לחלופות מעצר הולמות שתכלולנה, בין היתר, ערבים מתאימים אשר יפקחו על המשיבים וידאגו כי אלה לא ייצרו קשר, במישרין או בעקיפין, בינם לבין עצמם או עם שניידר או עם כל אדם אחר הנוגע לפרשה. עד לקביעת חלופות הולמות כאמור יישארו המשיבים במעצר.

           בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ה ניסן, התשס"ה (4.5.2005).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: